אגדת הקפה
ישנן אגדות רבות סביב השימוש בפולי קפה. אחת האגדות המפורסמות עוסקת בגילוי הקפה: רועה, שחי במאה התשיעית באתיופיה, הרועה הבחין שלאחר שהעיזים של העדר שלו אכלו גרגירים משיח מסוים הן היו ערניות יותר.
נזירים שהיו באזור, טעמו את הגרגירים אך התאכזבו מרות מטעמן המר . הם זרקו אותם לאש. מיד עלתה מן האש ארומה מיוחדת, משכרת, והריח נעם להם מאד.. הנזירים החלו לקלות את הפולים ולאחר מכן להכין מהם חליטות. משום שהודות לשתיית החליטה הם נשארו ערנים במהלך כל הלילה, הם ראו בגרגירים מתנת אלוהים.
שורשיה של תרבות שתיית הקפה החלה במאה ה-11, אז הובא הקפה לראשונה לארצות ערב מאתיופיה. הפרסים הופתעו מאפקט הערנות שגורם הקפה וכינו אותו “יין האיסלאם” מכיוון ששתיית יין אסורה למוסלמים. השם קפה הגיע מן המילה קָאהווָה, שהיא קיצור של “קָהווַת אֶל-בּוּן”, שפירושו : יין הפול.
במחצית השניה של המאה ה-15 החל המסחר בקפה דרך מכה ומדינה שבערב הסעודית, אל הערים הגדולות בעולם המוסלמי, ובהן דמשק, איסטנבול וקהיר. בשנות ה-30 של המאה ה- 16 אף נפתחו בתי הקפה הראשונים בדמשק ובאיסנבול.
הקפה הפך במהירות למרכיב עיקרי במסחר במזרח התיכון.
במחצית הראשונה של המאה ה-16 השיגה הממלכה העותומנאית הישג חשוב בכך שהשתלטה על נתיבי המסחר בין המזרח למערב, ואז החדירה את שתיית הקפה לרחבי האימפריה.